פסק-דין בתיק ע"פ 4385-09-12

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת תמר נמרודי) מיום 12.6.2012 בת"פ 12570/10, במסגרתו הסמיך בית המשפט את הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים לבצע צו הריסה.

1.  ההליכים בבית המשפט קמא:

ביום 23.12.2010 הוגש נגד המערער כתב אישום בגין ביצוע שימוש הטעון היתר לפי חוק התכנון והבנייה, ללא היתר כאמור.

על פי עובדות כתב האישום, המערער השתמש במבנה חד קומתי בשטח של כ- 138 מ"ר, אשר נבנה ללא היתר בשכונת כפר השילוח (שכונת אלבוסתאן) בירושלים. השימוש בוצע ללא היתר.

ביום 29.2.2012 הודה המערער והורשע בעבירה המיוחסת לו.

לגבי גזר הדין הגיעו הצדדים להסכמה בדבר גובה הקנס, חתימה על התחייבות וצו הריסה, שמועד ביצועו יידחה בשנה.

המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת הטלת ביצוע צו ההריסה על הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים, אם לא יבוצע הצו על ידי המערער.

בגזר הדין קיבל בית המשפט את עמדת המשיבה, הטיל את ביצוע צו ההריסה על המערער, והסמיך את הועדה המקומית לתכנון ובניה לבצע את צו ההריסה, אם המערער לא יבצעו.

2.  המערער טוען כי מדובר במבנה המשמש קורת גג יחידה לו ולבני משפחתו, המונה 8 נפשות. לטענת המערער, על השכונה חלה תכנית עמ/9 שאושרה בשנות השבעים למאה הקודמת, ואשר הכשירה חלק מהבניה שהיתה קיימת באותה עת ולא נתנה מענה לצרכים העתידיים של התושבים. לטענתו, התכנית מייעדת את השכונה לשטח פתוח ציבורי, אף שכיום קיימים בו כמאה מבנים המאוכלסים על ידי רבבות בני אדם.

לטענת המערער, במקום מקודמות שתי תכניות, האחת על ידי תושבי השכונה והשניה על ידי עיריית ירושלים, לפיהן מיועד השטח להיות אזור מגורים.

לטענתו, בקשת הועדה המקומית לבצע את צו ההריסה, בשעה שהעירייה מקדמת תכנית להכשרת הבניה הקיימת, היא "דיבור בשני קולות".

כן נטען כי המבנה הנדון נמצא בקרבת מקום למבנה המכונה "בית יהונתן", אשר נבנה אף הוא ללא היתר, אך לגביו לא נתבקש צו הריסה.

עוד טוען המערער כי האזור בו ממוקם המבנה הפך בשנים האחרונות למוקד מחלוקת בין תושביו לבין עיריית ירושלים, כאשר עיריית ירושלים טוענת לחשיבות האזור, בטענה שמדובר ב"גן המלך", טענה שלדבריו אין לה כל בסיס.

המערער טוען עוד כי דרישתה של המשיבה להטיל את ביצוע צו ההריסה על הועדה המקומית, עומדת בסתירה לזכויות הבסיסיות של כל אדם, מהווה הפליה פסולה, מתעלמת מהמציאות בשטח ואיננה מבוססת אלא על נימוקים פוליטיים בלבד.

לטענת המערער, החלטת בית המשפט מהווה אף היא החלטה פוליטית. היה על בית המשפט להתעלם מכל שיקול ו/או טיעון פוליטי.

המערער טוען כי אין מדובר ב"רכיב טכני". לטענתו, כאשר צו ההריסה מוטל על הנאשם בלבד, לכל היותר, אם הצו אינו מבוצע, יוגש כתב אישום בגין אי ציות לצו בית המשפט, שזה לדבריו חמור אך פחות חמור מהריסת הבית. לדבריו, ההחלטה בדבר הסמכת הועדה לביצוע ההריסה עלולה להביא לתוצאה דרסטית, הרסנית ובלתי הפיכה.

לפיכך ביקש לבטל את הסמכת הועדה המקומית לבצע את צו ההריסה.

במהלך הדיון ביקש, לחילופין, להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא, כדי שהמשיבה תוכיח כי אכן מדובר באזור בעל חשיבות ארכיאולוגית.

3.  המשיבה טוענת כי אין כל הפליה, שכן המדיניות לגבי האזור בו נמצא המבנה נשוא הערעור, אזור "גן המלך", היא לבקש הסמכה של הוועדה המקומית לביצוע צו ההריסה, אם הצו לא יבוצע על ידי הנאשם. לדבריה, ישנה הנחיה גורפת לגבי שכונת "גן המלך", ובמקום שבו לא נתבקשה הסמכת הועדה, נבע הדבר מטעות או תקלה. לדבריה, המצב הרצוי היה לבקש הסמכה של הועדה בכל תיק, אך במהלך השנים מוטלים אלפי צווי הריסה על ידי בית המשפט, ואין למשיבה יכולת לבצע את כולם בעצמה. לדברי ב"כ המשיבה, מטעם זה המשיבה עושה הבחנה בין המקרים השונים, ובתיקים משמעותיים, כדוגמת בניה קלה, מבנים המצויים באזור נוף פתוח או שטחי ציבור ועוד, כדוגמת התיק הנוכחי, היא מבקשת הסמכה של הועדה לביצוע צו ההריסה.